הדבר הבולט ביותר ב"פעמון", ספרה השני של אורין רוזנר, הוא מבטה החודר, הרואה-כל, החכם כל כך, של המשוררת. השירים היפים ביותר בספר הם שירי אהבה שבהם המשוררת מתבוננת בבן זוגה הישן לצידה במבט חוקר, אולי אפילו ספקני, ודווקא מתוך העמדה הזאת, עמדת הרואָה ואינה נראית שצופה בגבר נראֶה ואינו רואֶה, אהבתה אליו גואה: "לראות את … המשך לקרוא אורין רוזנר, פעמון